ילד לא מפסיק לנשוך!
נתחיל מזה שנשיכות הן תופעה התפתחותית שמבטאת תוקפנות "טבעית" בקרב פעוטות בני 1-3.
רוב הילדים בגילאי 1-3 מפגינים תוקפנות פיזית כדרך לתקשר (הרצון בצעצוע, הרצון תשומת לב וכו'). לא תמיד יש כוונה לפגוע. התנהלות זו פוחתת ככל שהילד גדל ולומד להשתמש במילים כדרך להביע כוונה תקשורתית.
יתרה מזו הם לומדים לדחות סיפוקים מעט יותר ומסוגלים לעמוד בסבלנות ולחכות לתורם במגלשה מבלי להרביץ לילד שלפניהם ולעקוף אותו.
תפקיד ההורים והמחנכים הוא לתווך דפוסי תקשורת יעילים, נורמטיביים ורצויים. לכן, למרות שנשיכות יכולות להיתפש כ"טבעיות", אין להתעלם מהן או לעודד אותן.
מה מביא פעוטות לנשוך?
חשוב להיות ערים לקיומם של גורמים שעשויים להגדיל את "פוטנציאל" הנשיכות, ולזהות את ה"טריגרים" של הנשיכות.
- האם הילד נושך כי יש לו קשיי שפה?
- האם יש קושי אחר שמונע ממנו לבטא בבהירות את צרכיו ורגשותיו?
- האם הילד חשוף לעודף גירויים בסביבה? רעש, בלאגן, כמות גדולה של ילדים ואפילו אור מסנוור מנמצאו כמגבירים את סף הרגישות ומנמיכים את סף התסכול.
- האם קיים מצב של עייפות יתר כשהילד מגיע למסגרת?
- האם הילד חווה תקופה רגשית מורכבת ומציפה?
- האם עדיין צמחות לילד שיניים והוא זקוק לגרייה אוראלית?
- והאם הילד מקבל חיזוקים עקיפים ולא מודעים מהסביבה הקרובה בעקבות נשיכותיו (למשל תשומת לב של המבוגרים)?
- מה עושים שנשיכות אינן נוצרות מצורך בגרייה ?
עורכים תצפית ומנסים להבין מתי ובאיזה הקשר מתרחשות הנשיכות בגן ובבית.
מגייסים את כל הצוות בגן ואת כל בני המשפחה (כולל סבא וסבתא) ומכינים תכנית התערבות שתיושם בעקביות ובשיטתיות.
מגיבים בתקיפות ובקביעות לניסיונות הנשיכה ומנגד מתגמלים כשהילד נמנע מנשיכה (אם למשל עברה חצי שעה שבה לא נשך).
מנסים לתפוס את הילד רגע לפני הנשיכה. אם מזהים "מצב פוטנציאלי לנשיכה" מנסים להסיט אותו מהמצב, להציע לו לעסוק במשהו אחר .
