האם ילדכם ביישן באופן קיצוני? האם ילדכם חושש מלדבר בפומבי? האם ילדכם נוטה להסמיק, להזיע או לרעוד בכל פעם שפונים אליו? האם ילדכם מקבל כאבי בטן איומים לפי כל מפגש כיתתי/טיול שנתי/אירוע משפחתי? האם קשה לילדכם לדבר עם בני גילו בכיתה/ בגינה/ באירועים משפחתיים?
ייתכן ויש לילדכם חרדה חברתית.
הפרעת חרדה חברתית מאופיינת בחשש מפני האפשרות להיות מובך בפומבי. לעיתים קרובות הילד יסמיק, יגמגם, יבכה או ימנע לחלוטין מדיבור/יצירת קשר עין. רוב המצבים מעוררי החרדה הם בבית הספר או בגן הילדים כשילדים ומתבגרים בעלי ההפרעה מדווחים כי אחת הסיטואציות המאיימות ביותר בעבורם היא הצורך לשוחח עם בני גילם.
דוגמאות אחרות הן החשש לקרוא בקול בכיתה, לכתוב על הלוח, להשתתף במשחק ספורט וכדומה. חרדה יכולה להופיע כבר בגיל הגן והחשש שיושב בבסיסה הוא שמא הילד יתנהג בצורה שתוביל ללעג כלפיו, או שמא יתגלו סימני החרדה שלו ויגררו לעג והשפלה.
במקרה של חרדה חברתית, טיפול קוגניטיבי-התנהגותי נמצא יעיל ביותר. המוקד בטיפול זה הוא על כאן ועכשיו, כלומר על דפוסי חשיבה עכשוויים, התנהגויות נוכחיות, הבניה קוגניטיבית, חשיפה הדרגתית לסיטואציות מאיימות והקניית מיומנויות חברתיות.
על דבר אחד מסכימים כל המומחים בתחום- לא מומלץ לחכות שזה יחלוף עם הגיל. חשוב להבין שחרדה חברתית שאינה מטופלת, עלולה להחמיר עם השנים ולפגוע באופן משמעותי בתפקוד של הילד/מתבגר.
אז זיהיתם את אחד או יותר מהסימנים שצוינו אצל הילד שלכם. עכשיו אתם יודעים שקוראים לזה חרדה חברתית ואתם מאד רוצים לדעת איך אפשר לעזור.
מה אפשר לעשות?
לעודד את הילד לספר לכם, במילים שלו, מה קורה לו כשהוא נדרש לעמוד בפני הכיתה, לפנות למישהו ברחוב, לדבר עם חבר/ה מהגן. להשתדל להגיב באמפתיה, סבלנות והבנה.
מה לא לעשות
לא ללחוץ. אם הילד אינו יודע בעצמו או אינו מסוגל להמליל את תחושותיו-הפעלת לחץ רק תחמיר את המצב.
אל תיזמו הזדמנויות בהן הילד צריך לגשת למורה ולשאול שאלה או לפנות למוכר בחנות ולבקש דבר מה. מרבית הסיכויים שעצם המחשבה תטיל עליו אימה והוא יסגר עוד יותר.
לא להגיב להימנעות/ בכי/ התנגדות בהאשמות, כעס או קוצר רוח. הילד לא בוחר להיות "קשה". זו בעיה אובייקטיבית שניתן לטפל בה- היו אופטימייםJ.
מתי כדאי לפנות לטיפול רגשי?
כשהבנה ואמפתיה לא מסייעים לילדכם ליזום אינטראקציה בין-אישית.
כשלא משנה כמה פעמים שוחחתם איתו בהבנה וסבלנות אין קץ, הוא עדיין לא פונה לשכנה/ לחבר/ למוכר הגלידה בחנות.
אם התסמינים של הילד קיבלו ממד פיזי מטריד (כאבים שונים, הקאות, חום וכו).
אם הילד סובל מבדידות חברתית
אם נוצרה הכללה מסוימת. כלומר, אם בעבר ילדכם סירב לדבר רק עם זרים, כעת הוא גם מסרב לדבר עם קרובי משפחה רחוקים אותם הוא מכיר ולפעמים אפילו עם סבא/סבתא.
איך מתנהל טיפול בחרדה חברתית?
- הטיפול בחרדה חברתית מתחיל תמיד עם שיחה בין המטפל להורים. הניסיון להעריך נכונה את המצב של הילד, הקשיים, הניסיונות שכבר נעשו וההיסטוריה הרגשית והתפתחותית של הילד הן הבסיס לטיפול כולו.
- בהמשך יוחלט על תדירות המפגשים (פעם או פעמיים בשבוע), תדירות הדרכת ההורים (שהיא חיונית לתהליך), וקביעת מערך תמיכה של המשפחה הקרובה לילד המטופל.
- במפגשים עצמם, הילד לומד לזהות את אמונות הליבה שמעכבות אותו ויוצרות את החרדה. דרך סיפור, משחק ויצירה מעבדים את החרדה ונותנים לה שם ותוקף.
- מנסים לקשור תופעות גופניות לכל רגש שעולה בהתקף חרדה ואילו תגובות היינו רוצים לעצמינו-כדרך לסמן עבור הילד את היעד אליו אנו שואפים להגיע.
- לבסוף לומדים טכניקות הירגעות, מיומנויות רגשיות וחברתיות שמסייעות בהתמודדות והתנסויות קטנות שחושפות את הילד –טיפין טיפין- לחויות לא נעימות.
לרוב אני רואה בטיפולים מסוג זה, שכשהילד מצליח לעבור חוויה שבעבר החרידה אותו, הוא מרגיש על גג העולם!
איזו הרגשה נהדרת לו, למשפחתו ולי גם יחד!
