בעיות חברתיות אצל ילדים – מהן וכיצד ניתן להתמודד איתן?
כמה פעמים שמעתם את המשפט: "אף אחד לא רוצה לשחק איתי!"
או "אף אחד לא רוצה לבוא אלי אחה"צ". ואולי גם "אף אחד לא אוהב אותי!" והלב שלכם התכווץ מכאב. ואז, כהורים דואגים, אולי ניסיתם לעזור וביקשתם להזמין את כל הכיתה למסיבה בבית, או לצ'פר את כל הילדים בגן בארטיקים וממתקים, ואפילו הצעתם לקנות הפתעות לכל ילד שיבוא הביתה..
כל תסריט, כל פינוק, כל צ'ופר לגיטימי- אם רק תצליחו לשכנע את הילדים האחרים בכיתה ובגן שהילד שלכם הכי מוצלח והכי שווה והכי כדאי להם להיות חברים שלו.אבל למרות כל המאמצים ה–באמת- יפים ומשמעותיים שלכם, הילד נשאר בודד. למה? יכול להיות שמה שחסר לו זה מיומנויות חברתיות.
אתם צודקים בניסיון שלכם לעזור לילדכם לרכוש חברים. היום אנו יודעים שישנו קשר ישיר בין הערך והדימוי העצמי לבין כישורים ומיומנויות חברתיים. ככל שילד או נער מרגיש טוב לגבי עצמו, מרגיש כי הוא אהוב ובעל יכולות, כך הוא ירגיש כי הוא יכול להתקרב לבני גילו, ליצור קשרים משמעותיים ולשכלל את הכישורים והמיומנויות החברתיות.
אז קודם כל -מהן מיומנויות וכישורים חברתיים?
מיומנויות חברתיות וכישורים חברתיים הם אותם הכלים שמאפשרים לנו להתנהג באופן חברתי מותאם בעולם.
מה זה אומר?
- שאני מזהה את הציפיות החברתיות המקובלות (למשל, לוותר לפעמים לאחי הקטן או לעשות משא ומתן עם חבר לגבי איזה משחק נשחק עכשיו) ומצליח לרוב למלא אותן
- שאני מצליח להסתגל למציאות שסביבי ולדרישותיה (למשל בכניסה לכיתה א' אני מבין שחלק מחובותיי יהיו להכין שיעורי בית ולשבת בשקט בזמן שהמורה מסבירה אבל בשעת חצר אוכל להשתולל ולהשתובב)
- שאני יוצר ומקיים קשרים עם חבריי ועם דמויות סמכות
- שאני מצליח לקבל החלטות, להביע רגשות בחברה (גם שליליים) ועוד.
איך אדע אם הילד שלי רכש מיומנויות חברתיות?
תשאלו את עצמכם:
- האם לילד שלי יש את היכולת לזהות את רגשותיו ולבטא אותם באופן מובן?
- האם לילד שלי יש את היכולת לזהות את הרגשות של האחר?
- האם לילד שלי יש את היכולת לפרש ולהבין את המציאות ביותר מדרך אחת (האם הוא שוקל חלופות נוספות)?
- האם לילד שלי יש את היכולת להפעיל גמישות כשאני חושב על המציאות החברתית?
- האם לילד שלי יש את היכולת להתמודד עם מצבים, גם כשהם מתסכלים, קשים או מאיימים (ולא להמנע מהם)?
היכן "לומדים" את הכישורים המיומנויות החברתיות?
זה קצת לא יאמן, אבל ילד רוכש את המיומנויות החברתיות הבסיסיות בינקות המוקדמת.
למעשה, כבר בקשר הראשוני של תינוק עם אימו נרכשות מיומנויות חברתיות של הדדיות (אמא מחייכת והתינוק מגיב, וההפך). בהמשך, הילד לומד לפתח עוד ועוד מיומנויות בתקשורת עם הוריו, אחיו, קרובי משפחה אחרים ובהמשך במהלך משחקים חברתיים בגן ובבי"ס.
אם ילדכם טרם רכש או מתקשה במיומנויות חברתיות מסוימות, טיפול רגשי יכול לעזור. בטיפול רגשי פרטני או בקבוצה, הילד יכול ללמוד, לתרגל ולחזק מיומנויות חדשות וקיימות רגע, אני לא בטוח שהבנתי. מה זה אומר?
בטיפולים שלי, אני משתמשת במשחקים כדי ללמד ולתרגל מיומנויות חברתיות.
למשל, אם נשחק במשחק קופסא, נעבוד על שאלות כמו "מי ראשון בתור?" "איך יודעים/מחליטים מי ראשון?" , איך לומדים לחכות בתור בסבלנות, לא לפוצץ משחק אם הפסדנו, לפרגן לחבר אם עשה מהלך יפה, לנהל משא ומתן על תור או קלף נוסף.
משחק חופשי (משחק ב"כאילו" כמו הצגה, משחקי בובות ועוד) מגלמים הזדמנות פז לדבר על פתרון בעיות (אם הבובה חטפה לבובה האחרת את המשחק, איך כדאי לה להתנהל? מה כדאי לה לעשות?) על ההבדל בין תגובה רגשית (כמו עלבון, כעס, עצב)לבין תגובה ההתנהגותית (כעסתי אבל בחרתי להגיד שאני כועס ולא להרביץ).
טיפול רגשי גם מאפשר לי להעצים את המטופל, לחזק לו את הביטחון העצמי ותחושת המסוגלות. אם זה בחיזוקים חוזרים ("איזה יופי את יודע לוותר/להתפשר"), או בכך שאשבח אותו על בחירותיו הטובות, יכולותיו הנפלאות, לתת לו תפקידים מיוחדים שיתנו לו תחושה שסומכים עליו, שיש לו מה לתת וללמד אותי (המבוגרת והגדולה).
אפשרות יעילה נוספת לטיפול בבעיות חברתיות היא קבוצה למיומנויות וכישורים חברתיים, שתעזור לילד לבסס, לחזק ולשכלל כישורים חברתיים בקבוצה אינטימית ולא מאיימת.
אז….איזה טיפול מתאים לילדכם? זה תלוי בכם, בילדכם ובמה שהוא ואהב, ובעיקר- במה שנגיש לכם. נגישות גבוהה פירושה התמדה בתהליך הטיפולי וזה עיקרון חשוב בהצלחת הטיפול.
חשוב לציין שבעיקר, זה תלוי בחיבור של הילד למטפל שכן רוב המטפלים בהבעה ויצירה משלבים כמה אמצעים (גם אומנות וגם סיפורים וגם משחקים) ולכן הפלטרפורמה אולי משתנה בהתאם להעדפות המטופל אבל החיבור למטפל הוא קריטי להצלחת הטיפול.
אז חפשו מישהו או מישהי שעליהם אתם סומכים, שאליה אתם מתחברים ושנגישה לכם –גם מבחינה כלכלית וגם גיאוגרפית, זה יעודד אתכם להתמיד ולהגיע בקביעות:).
